<h1>כמו שאני עתיד לפרש טעמא בעזרת שמים</h1>
<h2>דף יח:</h2>
ודאמר נמי [מילה פ"ג ה"ו] לענין אנדרוגינוס דאין מברכים על מילתו מפני שאינו ודאי, ואקשו ליה רבנן והלא ספק תורה הוא ועל ספק דרבנן לא מברכינן אבל על דאוריתא מברכינן חוץ מן הדמאי מפני שרוב עמי הארץ מעשרין הן כדאמרי' בפרק במה מדליקין. והאי ראיה ברורה היא ואין למעלה הימנה. וההיא תשובה דידיה לא צריכא עוכלא לפרוכה. מיהו כיון דתליה בהאי אשלא שפיר דמי לדקדוקי בה מאי דקאמר "רב עמרם ואביי ורבא לא באו אלא ליתן טעם שמפניו תקנו חכמים ברכה לכך וכך ולא תקנו לכך וכך", וקא מסיק בה "הלכך כל דבר שנמצא בפירוש לחכמים שמברכים עליו בין שיהיה ודאי מדבריהם כגון נר חנוכה ובין שהוא ספק מדבריהם כגון יום טוב מברכים עליו וכל מצוה שעיקרה מן התורה ונסתפק לנו אם אנו חייבים בה או אין אנו חייבין בה לא תקנו חכמים ברכה אע"פ שודאית מן התורה כמו שנתברר מדבריהם בסוכה בשמיני". ואבי ראה גם ראה והשתאה באמרו שיום טוב אע"פ שספק דדבריהם הוא מברך עליו וגבי סוכה קאמר שהיא ספק דאורייתא מפני שעיקר המצוה מן התורה. והלא קדושת יום טוב גם היא ודאית מן התורה אלא שנסתפק לנו אם יום זה הוא יום טוב ואם לאו כשם שנסתפק לנו בסוכה שהרי מצות סוכה מן התורה אלא שנסתפק לנו אם יום זה שביעי וחייב בסוכה ואם לאו ואף על פי כן מברכין על קדושת יום טוב ואין מברכין על מצות סוכה
